הטיפול בילדים בעלי פוטנציאל לשליטה על הסוגרים

ילדים אלה אינם זקוקים לשימוש בחוקנים על בסיס סדיר. לא צריך לרוקן אותם באופן מלאכותי ונשלט משום שיש להם שליטה על הסוגרים. יחד עם זאת, כפי שהסברנו, לילדים אלה יש נטיה לעצירות. בעצירות צריך להילחם מלחמת חורמה, כדי שילדים אלה לא יגיעו למצב של חוסר שליטה מדומה על הסוגרים. כלל הברזל החל על ילדים הסובלים מעצירות כרונית: אסור לצואה לשהות יותר מ- 24 שעות ברקטוסיגמויד.

לכן ילדים אשר צפוי כי תהיה להם שליטה על פעולות המעיים צריכים לקבל באופן מתמיד את כמות הלקסטיב או מרככי צואה הדרושה להם להתרוקנות מלאה.

האפשרות המועדפת היא לגרום לילדים להתרוקן באמצעות תזונה משלשלת. אם התזונה אינה עוזרת, ניתן לשלב תוספי מזון, חומרים טבעיים וכד' ורק בשלב השלישי יש לנסות תרופות.

יחד עם זאת, אם בכל זאת לא מתרחשת פעולת מעיים בטווח של 24 שעות, יש לעשות לילד/ה חוקן ובמקביל לנסות להגיע לתזונה/תוסף מזון/תרופה משלשלת הגורמת לילד/ה להתרוקנות אפקטיבית וסדירה.

בהקשר זה של עשיית חוקן, מקובל לדבר על חוקן מלא ורגיל ולא על החוקנים הקטנים ( MICRO ENEMA ). החוקן הקטן מגרה ומרוקן רק את החלק התחתון של הרקטום ולא שוטף את כל המעי אולם יש ילדים אשר עבורם מספיק השימוש בחוקן קטן ובלבד שהם יתרוקנו והילד/ה יישארו נקיים.

לעיתים, עשויה להישמע הטענה, כי לא טוב להרגיל את הילד/ה לחומרים משלשלים או למרככי הצואה למיניהם. אך בל נשכח, ילדים אלו נולדו עם מום. ילדים אלה תלויים בחומרים המשלשלים ובמרככי הצואה למיניהם. הם לא הופכים לתלויים בחומרים אלה, כי אם הם נולדו תלויים בחומרים אלו. האלטרנטיבה, קרי, הכניעה לעצירות, יכולה להוביל לחוסר שליטה בסוגרים ואלטרנטיבה זו, לא זו בלבד שהיא גרועה הרבה יותר מאשר התלות בחומרים המשלשלים וכו', אלא היא אינה מתקבלת על הדעת. היא פשוט אינה מהווה אלטרנטיבה כלל וכלל. על כן הרעיון הוא למצוא את הטיפול המביא לידי התרוקנות אפקטיבית, במינימום תופעות לוואי.

אם המשטר הנ"ל, של תזונה משלשלת או תוספי מזון או תרופות, אינו יעיל ו/או אינו ישים, אין מנוס אלא להכפיף את הילד/ה לשימוש בחוקנים על בסיס סדיר על מנת לרוקן אותו/ה באופן מלאכותי באותה מתכונת המיושמת לגבי ילדים שאין להם שליטה על הסוגרים.